סיכום נתוני השיעור📉 כרטיסי סטטיסטיקה · stat-cards
📜

ברכה אחת ליום שלם

שיעור של הרב יהודה טאוב · אמונה ומחשבה

▶ לצפייה בשיעור

למה מברכים ברכות התורה רק פעם אחת ביום, מקור הסגולה לקבל על עצמו להודות בנדר יעקב, ולאה אמנו שהודתה גם על הצער – ומורישה זאת לדוד המלך

פרקים📂
3
◆ הגדול: פרק ג
כרטיסים בכל פרק
כרטיסים🗂️
8
◆ הארוך: #6
מילים בכל כרטיס, לפי הסדר
פסקאות
24
≈ 3.0 לכרטיס
פסקאות בכל כרטיס
מילים⏱️
1,119
▲ 10% בחצי השני
≈ 6 דקות קריאה
המשפט המרכזי · הודיה וקרבה לה'
וכך עלינו ללמוד: להודות, להלל ולשבח את בורא עולם על הכול, גם על דברים שנראים לנו לא טובים, באמונה שלמה שהכול טוב מאתו.
מיקום בשיעור: כרטיס #08 ←
פרק 01 / 03

📖 ברכות התורה

3כרטיסים
9פסקאות
383מילים
34%מהשיעור
#01📖

ברכת המצוות וברכת השבח

120 מילים · 3 ¶

↗ תובנה בברכות התורה יש ברכת מצווה, ויש ברכה שכולה שבח.

השיעור הוא חלק מסדרה בעניין ברכות התורה. בשיעור הקודם נשאלה השאלה מדוע מברכים "על דברי תורה" או "לעסוק בדברי תורה" ולא "ללמוד תורה", ואת הביאור לכך השאיר הרב לפעם אחרת. הפעם רצה לעמוד על נקודה קטנה אחרת.

ברכות התורה הן במידה רבה ברכות של שבח והודיה לה'. עיקר השבח בברכה השלישית, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". הגמרא אומרת שזו המעולה שבברכות, ורש"י מסביר שיש בה שבח לה', לתורה ולעם ישראל.

אבל הברכה הראשונה, "על דברי תורה" או "לעסוק בדברי תורה", היא בפשטות ברכת המצוות, שבלעדיה אין ללמוד. לכן מיד אחריה אומרים פסוקים מן התורה. המנהג המקובל הוא לומר את פסוקי ברכת כהנים, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו", ויש מוסיפים גם משנה.

#02⏳

למה לא מברכים שוב אחרי הפסק

139 מילים · 3 ¶

↗ תובנה בשאר המצוות היסח הדעת מחייב ברכה חדשה, ובתורה – לא.

וכאן השאלה. בכל המצוות מברכים לפני עשייתן, וכל עוד לא הסיח את דעתו מן המצווה, אינו צריך לברך שוב. מי שבירך על הציצית ועל התפילין ונשאר עמם זמן רב, אינו מברך שוב. אבל אם הוריד אותם, התעסק בדברים אחרים, ועבר זמן ניכר, יש כאן היסח הדעת, ואם ירצה לחזור ולהתעטף, יברך שוב.

ואילו ברכות התורה נתקנו רק פעם אחת ביממה, מעלות השחר. ולכאורה, הרי כולנו מפסיקים מן הלימוד: הולכים לקניות, לסידורים, לעניינים שונים. יש כאן היסח דעת גמור מן התורה. מדוע, כשחוזרים ללמוד, אין מברכים שוב "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה"? ולא מצאנו פוסק שיאמר כך.

הרב ביאר שהדבר פשוט: תורה שונה מכל המצוות. רוב המצוות הן מצוות קיומיות. מי שהוריד את הציצית אינו חייב להתעטף שוב מיד, ולכן היסח הדעת מסלק את המצווה לגמרי. אבל בתורה החיוב אינו פוסק לרגע: "וְדִבַּרְתָּ בָּם", "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה".

#03🔁

חיוב שאינו פוסק

124 מילים · 3 ¶

↗ תובנה מי שהפסיק מן התורה, החיוב עדיין מוטל עליו, ולכן הברכה הראשונה חלה על היום כולו.

כתוב בספרים ובפוסקים שאסור להפסיק מלהרהר בדברי תורה. גם כשאדם עוסק בענייני העולם, מחשבתו צריכה להמשיך להרהר בתורה. היוצא מן הכלל הוא מקומות שאסור להרהר בהם בדברי תורה, אבל שם זו הכרח גמור, וגם זה אינו נחשב הפסק.

ומכאן: כיוון שהחיוב להגות בתורה רובץ עלינו בכל רגע, גם מי שנאלץ להפסיק, או אפילו מי שלא עשה טוב והסיח את דעתו מן התורה ועזב אותה לגמרי, אין זה אומר שעליו לברך שוב. מה שעשה אינו מבטל את החובה, והחובה היא שלא להפסיק ממנה. לכן תיקנו את הברכה פעם אחת על היום כולו.

כך נראה לרב פשוט, והוא הוסיף: אם יש למישהו תשובה אחרת, אשמח לשמוע. ויש בזה גם מוסר: הברכה האחת שבבוקר מזכירה לנו שהתורה אינה "משימה" שמתחילים וגומרים, אלא חיים שמלווים אותנו כל היום.

פרק 02 / 03

🪨 נדר יעקב אבינו

2כרטיסים
6פסקאות
258מילים
23%מהשיעור
#04🙏

סגולת ההודיה מראש

150 מילים · 3 ¶

↗ תובנה מי שעומד לפני צרה ומקבל על עצמו להודות, נעזר בכך.

כיוון שזו פרשת ויצא, רצה הרב לומר עוד שתי נקודות. הראשונה: יש סגולה ידועה, הכתובה בספרים, שאדם הרוצה להינצל מצרה, או שעומד לפני ניסיון וקושי, יקבל על עצמו לומר "נשמת כל חי", ועוד יותר טוב בשירה, או להודות לה' בצורה אחרת, כגון סעודת הודיה. מקובל שזו סגולה עוזרת, בדוקה ומנוסה.

והרב חשב שהמקור לכך פשוט מאוד, מן הפרשה. "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". יעקב ידע שהוא הולך אל לבן הארמי, ושמחכים לו ניסיונות לא קלים. ואז עמד, התפלל לה' והבטיח הבטחות: "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים".

יעקב אבינו לא חיכה עד שיינצל ואז יחליט להודות. כבר ביציאתו לדרך, לפני הניסיונות, קיבל על עצמו מה יעשה כשה' יושיע אותו. זו בדיוק הסגולה: הקבלה מראש להודות היא עצמה פותחת שערים, כי היא מראה שהאדם בוטח בה' ויודע מראש ממי תבוא הישועה.

#05🪨

בית אלוקים ומעשר

108 מילים · 3 ¶

↗ תובנה יעקב קיבל על עצמו מראש להודות, וכל בקשותיו התקיימו.

ברור שיעקב אבינו לא התכוון שאם הדברים לא יתקיימו, לא יהיה עליו להודות. "והיה ה' לי לאלוקים" פירושו: אם ה' ישמור עליו שלא יתקלקל בשכנות עם לבן, וימשיך להיות דבוק בה' כמו עכשיו. זה חלק מן הבקשה.

ואחר כך: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים" – שם יבוא ויודה לה' ויתפלל אליו. "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" – גם זו הכרת הטוב לה' על כל מה שיעשה עמו.

הנה לנו הסגולה: קבלה מראש להודות. ובאמת קיבל יעקב את כל מה שביקש: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת". כל הבקשות הנפלאות שלו התקיימו, וכשחזר, הביא קרבן תודה לה', כפי שרואים בפרשיות שאחר כך.

פרק 03 / 03

💛 הודיה על הצער

3כרטיסים
9פסקאות
478מילים
43%מהשיעור
#06👶

מה מיוחד בהודיית לאה

166 מילים · 3 ¶

↗ תובנה לאה הבינה שדווקא היותה "שנואה" היא שהביאה לה את הישועה, והודתה גם על כך.

הנקודה השנייה: המדרש אומר שלא היה אדם שהודה לה' עד שבאה לאה והודתה. ולכאורה, הרי אברהם אבינו הודה והשתחווה והקריב קרבנות, וכן יצחק ויעקב, ועל אדם הראשון נאמר שאמר "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'". ועוד: למה דווקא בבן הרביעי אמרה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'"? האבן עזרא אף מעיר שבגלל שאמרה "הפעם", כאילו עד עכשיו לא הודתה, "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת". אבל בפשטות חז"ל משבחים אותה על כך.

רש"י מסביר: האמהות היו נביאות, וידעו שיעקב יוליד שנים עשר שבטים, שלושה לכל אחת מארבע הנשים. כשקיבלה לאה בן רביעי, נטלה יותר מחלקה. מכאן התחילה להבין שגם מה שקיבלה קודם לא היה מגיע לה.

אבל העיקר הוא פירוש נפלא שהביא הרב בשם ה"טיב גיטין". התורה מגלה את הסיבה שלאה נפקדה לפני רחל: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". לאה הבינה שאין לה על מי לסמוך, והתפללה ובכתה בעצמה מעומק הלב. עד עכשיו הרגישה מן הצער רק עוגמת נפש. ופתאום תפסה: דווקא הצער הזה, היותה שנואה, הוא שזיכה אותה. ואז אמרה "הפעם אודה" – הודיה גם על ה"שנואה".

#07🎶

דוד המלך – הודיה גם בצרה

153 מילים · 3 ¶

↗ תובנה מלאה אמנו קיבל דוד המלך את הכוח להודות על הכול, גם על הייסורים.

זו ההודיה הראשונה מסוגה: הודיה על הדבר שנראה שלילי, על מה שנראה כייסורים. ולכן ממשיך המדרש ואומר שזכתה לאה שיצא ממנה דוד, שריבה לקדוש ברוך הוא שירות ותשבחות.

מה מיוחד בדוד? רוב חייו היו מלאים ייסורים. מנעוריו חשדו בו ושלחו אותו לרעות את הצאן במדבר. שאול רדף אחריו שנים, עד שהיה בסכנת מוות כל הזמן. אחר כך באו צרות מתוך ביתו: מעשה אמנון ותמר, ואבשלום שרצה להרגו. מלחמות על גבי מלחמות. ואפילו בזקנתו, הרב הביא שהיו שואלים מתי ימות, כדי שייבנה בית המקדש בימי שלמה. ודוד שמע ואמר: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ".

ועם כל זה אומר דוד: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי". ובמזמור קל"ט הוא מעיד על עצמו: "וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי". לא היה בו רגע של עצבות. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". הוא הרגיש שכל חייו היו רק טוב וחסד, וחיבר את השירות והתשבחות הנפלאות שכל בית ישראל אומר עד היום.

#08🍷

"אני אברך, ולי נאה לברך"

159 מילים · 3 ¶

↗ תובנה רק מי שמודה גם על הצרה כמו על הישועה ראוי לברך על כוס של ברכה.

ובזה מבארים את הגמרא בפסחים: לעתיד לבוא עושה הקדוש ברוך הוא סעודה גדולה לצדיקים, ונותנים כוס של ברכה לברך. נותנים לאברהם אבינו, והוא אומר: איני ראוי, כי יצא ממני ישמעאל. ליצחק: יצא ממני עשו. ליעקב: נשאתי שתי אחיות. וכן משה. כל אחד מוצא סיבה להשתמט. עד שבא דוד ואומר: "אני אברך, ולי נאה לברך", שנאמר "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא".

ולכאורה, דוד היה עניו שבענווים, ואמר על עצמו "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ". למה לא מצא גם הוא סיבה? מבארים המפרשים: כי דוד הגיע למדרגה שכשם שעל כוס ישועות "ובשם ה' אקרא", כך על "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא" – "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא". באותה מידה הודה על הצרה כמו על הישועה. ואת זה קיבל מלאה אמו.

וכך עלינו ללמוד: להודות, להלל ולשבח את בורא עולם על הכול, גם על דברים שנראים לנו לא טובים, באמונה שלמה שהכול טוב מאתו. כמו שאמר דוד: "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" – הכול היה בשבילי, לטובתי. יהי רצון שנזכה לכך, ולגאולה השלמה בקרוב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה